פסק-דין בתיק ע"פ 43261-12-12

            כתב האישום בתיק זה מנה שלושה אישומים. שני האישומים הראשונים עניינם סחר בסם מסוכן. על-פי האמור באישום הראשון, מכר המערער לסוכן משטרתי 5 מנות סם מסוג קוקאין תמות 1,320 ש"ח והאישום השני מדובר בכך שהמערער מכר לאותו סוכן 7 מנות סם מסוכן מסוג קוקאין, במשקל של כ- 4 גר' תמורת 1,900 ש"ח. האישום השלישי עניינו הספקת סם מסוכן. על-פי הנטען, סיפק המערער במועדון בתל-אביב למתלוננת ששמה סבטלנה ליפימוב (להלן: "סבטלנה") סם מסוכן מסוג קוקאין. המערער, כך על-פי הנטען, קרא לסבטלנה לשירותים במועדון ושם נתן לה להשתמש בשתי שורות קוקאין, באמצעות הרחה.

            בית-משפט קמא (כב' השופט ב' שגיא) הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות, בכל שלושת האישומים דלעיל. על המערער הוטלו העונשים הבאים: בגין כל אחד משני האישומים הראשונים, הוטלו 16 חודשי מאסר. בגין האישום השלישי - 18 חודשי מאסר, כאשר הקביעה היתה כי כל שלושת עונשי המאסר יצטברו זה לזה, סך הכל 40 חודש.

            נגד המערער היה תלוי ועומד מאסר מותנה של 6 חודשים. מאסר זה הופעל במצטבר אף הוא, כך שסך הכל על המערער לרצות 46 חודשי מאסר. כמו-כן הוטלו עליו מאסרים על תנאי לתקופות שונות בהתאם לעבירות שמדובר בהן. קנס בסך 5,000 ש"ח, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, וכן חילוט רכוש שנתפס במסגרת החקירה.

            הערעור שבפנינו מופנה הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. בגדר הכרעת הדין מתמקד הערעור אך ורק באישום השלישי. המערער איננו משיג על הרשעתו בשני האישומים הראשונים. באשר לגזר הדין הערעור הוא ביחס למכלול הענישה, הן זו שהוטלה בגין האישומים הראשונים והן באשר לאישום השלישי.

קביעות בית-משפט באשר לאישום השלישי

            בפני בית המשפט העידה סבטלנה ועדותה היא הנדבך המרכזי בממצאיו של בית-משפט קמא. הודעתה של סבטלנה (ת/29) הוגשה כחקירה ראשית בהסכמה והעדה נחקרה לאחר-מכן בחקירה נגדית. ההודעה כללה גם את תמונתו של המערער (ת/29ב), שהוצגה לעדה במהלך החקירה. גם התמונה הוגשה ללא התנגדות.

            הראיות הנוספות שהיו בפני בית-משפט קמא בנושא האישום השלישי היו דבריו של המערער, הן במשטרה והן בבית המשפט, כאשר הדברים בבית המשפט כוללים את תגובת לכתב האישום ומאוחר יותר גירסתו במהלך עדותו כעד מטעם ההגנה.

            סבטלנה העידה, כי שהתה במסיבה בצוותא ביחד עם בחורה נוספת. המערער ניגש אליה ונתן לה ולאותה בחורה נוספת להריח פס של קריסטל על השיש. אותה התנהלות חזרה על עצמה שתיים שלוש פעמים באותו ערב. סבטלנה אמרה, כי היא איננה יודעת מידיעה אישית מהו הסם שניתן לה, אולם המערער אמר לה, עובר לנתינתו, כי מדובר בקריסטל. עוד סיפרה סבטלנה, כי ימים מספר לאחר המפגש התקשר אליה המערער והציע לה לעבוד כרקדנית במסיבות רווקים, הצעה שאותה דחתה. לדבריה, היא אכן הריחה את הסם שניתן לה, והיתה זו הפעם הראשונה שבה ניסתה סוג זה של סם. סבטלנה תיארה גם את התסמינים לאחר הרחת הסם. היא לא הרגישה טוב ולא היה לה כוח. לאחר הפעם השנייה גם דיברה כמו תוכי.

            בית-משפט קמא נתן אמון בעדותה של סבטלנה, וכאמור, זה הנדבך העיקרי בממצאיו. האמון שניתן בגירסתה של סבטלנה היה על כל מרכיביה, הן באשר לעצם אספקת הסם על-ידי המערער והן באשר לדברים שנאמרו לה עובר ובמהלך נתינתו. בית-משפט נתן אמון גם בכך שהמערער התקשר אליה ימים ספורים לאחר מכן והציע מה שהציע. נתון אחרון זה נשען לא רק על דבריה של סבטלנה, אלא גם על פלט שיחות ת/29ג, ממנו עלה כי נערכה שיחה לאחר האירוע במועדון מאת הטלפון של המערער למכשיר הטלפון הנייד של סבטלנה. המערער לא הכחיש שיחה זו. לפיכך, קבע בית-משפט כי מתן הסם הוכח.

            שאלה נוספת שעמדה על הפרק היתה, סוג הסם שדובר בו. נעיר כבר בשלב זה, כי למעשה זו היתה הסוגייה המרכזית, ושמא היחידה שעמדה בפני בית-משפט קמא לענין אספקת הסם. סבטלנה, כאמור, לא ידעה לזהות את הסם מידיעה אישית, שכן לא השתמשה בו קודם לכן. הסם עצמו לא נתפס והסניגור בבית-משפט קמא (שאיננו הסניגור שבפנינו) טען כי לא עלה בידי המדינה להוכיח שמדובר אכן בקוקאין. בית-משפט קמא קבע כי ניתן להוכיח את סוגו של הסם לאו דווקא באמצעות בדיקת מעבדה, אלא גם באמצעות אמרות נאשמים. לענין זה היפנה בית המשפט לע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, שם אמר בית המשפט העליון, כי די בכך כי מי שהשתמש בסם יודע את מהותו של הסם, לאור השימוש הקודם שעשה בו. בית המשפט שם (בענין אפללו) אמר, כי: "אחד המערערים, הוא המערער גולדשטיין, התמצא היטב בענייני קוקאין, ובית המשפט אף כינהו כבר-סמכא בעניינים אלה ...". בדיעבד, נאחז הסניגור בפנינו באמירה זו כמוצא שלל רב. סבטלנה איננה בקיאה בענייני סמים, בניגוד לאותו גולדשטיין בפרשת אפללו, שעל-כן שגה בית-משפט קמא כאשר ראה בפסק הדין בפרשת אפללו כאסמכתא להשלמת הראיות החסרות לענין סוגו של הסם בתיק שבפנינו.

הערעור

            נזכיר שוב, כי בפתח הדברים ביקש הסניגור להגיש ראייה נוספת, שצוטטה בהודעת הערעור ארוכות והבקשה נדחתה על-ידינו. אנו רואים להזכיר ענין זה גם לענין טענותיו של המערער בערעור, שכן אותו קו, דהיינו - הסתמכות על דברים שלא נדונו בבית המשפט, איפיין את טיעוני הסניגור בהודעת הערעור ובטיעון בפנינו.

            לענין ההרשעה - טען הסניגור, כי זהותו של המערער כמספק הסם לא הוכחה. הטענה המרכזית הנוספת היתה באשר לסוג הסם. לענין זה אימץ הסניגור את הטענה שהועלתה על-ידי הסניגור הקודם, דהיינו - כי לא הוכח שמדובר בקוקאין.

            באשר לזהותו של המערער - הטענה היא, כי לסבטלנה הציגו מיד את התמונה של המערער. לא נערך מסדר זיהוי אף לא מסדר זיהוי תמונות. לא היתה כל סיבה שלא לערוך מסדר שכזה. לו היה נערך, כך לטענת הסניגור, שמא היה האישום השלישי נופל מיד, כבר במהלך החקירה, עוד לפני הגשתו של כתב האישום. עוד מלין הסניגור בהקשר זה, כי לא הובאו להעיד הבחורה שאיתה בילתה סבטלנה באותו ערב ובחור נוסף שהיה עימה.

            באשר לסוג הסם - כאמור, הטענה היא שסבטלנה איננה בקיאה בסמים, שעל-כן לא ניתן להסתמך על דבריה לענין סוג הסם, גם אם מקבלים את גירסתה באשר לעצם העובדה שניתנו לה שתי שורות סם להרחה. התסמינים שתיארה אינם מתארים דווקא שימוש בקוקאין, שעל-כן גם מחולייה זו לא ניתן להיבנות.

            לענין העונש - הטענה היא כי בית-משפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה. המערער היה אדם נורמטיבי עד לשנים מאוחרות בחייו והפך להיות מכור לסם בעקבות טרגדיה שעבר. בית-המשפט קמא לא שיקלל נתון זה בעת שגזר את העונש.

            עוד טען הסניגור, כי הסוכן במקרה זה הוא בבחינת סוכן מדיח. אין לכך אמנם השלכה לענין ההרשעה, אולם היה מקום לתת לכך משקל לענין הענישה ושגה בית-משפט קמא כאשר לא התייחס אליו כאל סוכן מדיח ולא שיקלל נתון זה.

            בהודעת הערעור הכתובה טען הסניגור גם, כי שגה בית-משפט קמא כאשר קבע מיתחם ענישה נפרד לכל עבירה וחיבר את המתחמים זה לזה לצורך גזר הדין "ללא כל פרופורציה עונשית וללא מידתיות".

דיון והכרעה